נאומים

הרחב הכל
" כמה דברים שלמדתי " - בני לנדא

נאום טקס סיום שנה באוניברסיטת תל-אביב לנוער. 7 במאי, 2010 

 

" פרופ' שמעון ינקלביץ –  רקטור, אוניברסיטת תל-אביב יו"ר הועדה האקדמית של אוניברסיטת תל-אביב לנוער,

 

ידידי היקר, מר דב לאוטמן – חבר הועד המנהל, אוני' תל-אביב לנוער, חתן פרס ישראל

 

חברי הועד המנהל והועדה האקדמית של אוניברסיטת תל אביב לנוער,

 

גב' שירה שופטי האדירה, מנהלת האוניברסיטה לנוער והצוות המדהים שלה,

 

מנהלים, מורים ורכזים, הורים, תלמידות ותלמידים יקרים,

 

אני שמח על שאני נמצא כאן אתכם היום ועל ההזדמנות שניתנה לי להשמיע את דברי בפני הקהל המכובד הזה, ובעיקר בפני הצעירים והצעירות, מהמבטיחים בישראל, שחלקם מסיימים את לימודיהם באוניברסיטה לנוער היום.

 

התבקשתי לחלוק אתכם כמה מהתובנות שרכשתי במסע שלי בן שלושים ושלוש השנים, החל מהעת שבה הקמתי את חברת אינדיגו ועד להפיכתה לאחת מחברות ההיטק הגדולות במדינה. אבל קודם תרשו לי לספר לכם מעט על עצמי.

 

בשנת 1941, כאשר הנאצים ריכזו את היהודים של מזרח פולין, ברחו הורי מפולין לרוסיה, שם אבי נלקח למחנה עבודה בכפיה, ואילו אמי גידלה את אחי הבכור בתנאי מלחמה בלתי אפשריים. בסוף המלחמה, כשהם שוב מאוחדים, עזבו הורי את רוסיה דרך פולין – שם אני נולדתי - עד שהגיעו לבסוף למחנה פליטים בגרמניה, שם ביליתי את השנתיים הראשונות של חיי. אז משפחתי היגרה לקנדה. אבי היה נגר ואמי תופרת. גדלתי בבית עני מאד אבל חם ואוהב. בית ציוני.

 

כנער מתבגר בקנדה, חלמתי על שני דברים: על מכונות ועל ישראל. בסופו של דבר עליתי לישראל, והקמתי חברת הי-טק בשם אינדיגו, אשר היום, שלושים ושלוש שנים מאוחר יותר, היא חטיבה בתאגיד HP. אינדיגו הינה המובילה בשוק מערכות הדפוס הדיגיטליות - ובעלת מחזור שנתי של כמיליארד דולר. בתחילת הדרך, מטרתי  הייתה להגשים את הנבואה התנכ"ית: "כי מציון תצא תורת... הדפוס הדיגיטלי". והיום הנבואה התגשמה. לא זו בלבד שישראל נמצאת על המפה, אלא שהיא נמצאת בחזית עידן הדפוס הדיגיטלי.

 

תעשיית הדפוס היא תעשייה עצומה: בעלת היקף שנתי של 600 מיליארד דולר. והיא תעשייה עתיקת יומין. במשך 500 שנה לא השתנה הדפוס ביסודו כלל. מורחים דיו על גלופה ומשכפלים. ובה בעת החברה, וכל מה שבה, כן השתנה. העולם של היום הוא עולם דיגיטלי. מידע מתהווה - ומועבר - במהירות המחשב. אבל הדפוס המשיך להיות תהליך מיכני. כל מה שהוא מסוגל לעשות זה לשכפל את  אותו מידע, דף אחר דף.

 

החזון של אינדיגו היה לאחד את תכונות הדפוס עם יתרונות המחשב – על מנת להשיג, באמצעות אלקטרוניקה, את היופי, הברק והאיכות של דפוס אופסט. כאשר אינדיגו חשפה את המצאתה - מכונת דפוס אופסט דיגיטלי - זה זעזע את התעשייה כולה עד היסוד. אינדיגו הפכה למובילה בשוק שהיא בעצמה בראה. לפני שמונה שנים נרכשה אינדיגו בידי HP וכיום, היא ממשיכה להוביל את השוק העולמי, כאשר היא מוכרת יותר מכל מתחריה גם יחד.

 

ובכן, מה השיעור החשוב ביותר שלמדתי מכל זה? למעשה, אין הוא קשור לדפוס כלל.

 

כאשר הקמתי את אינדיגו, ניסיתי לעניין חברה אמריקנית בשם Savin  להיות הלקוח הראשון שלנו. לאחר חודשים ארוכים של ניסיונות לשכנע את היו"ר דאז של החברה, מר פול שארלאפ, לבקר אותנו בישראל, הוא סוף סוף הגיע. והוא אהב את הכול. הוא אהב את הטכנולוגיה. הוא אהב את המכונות. והוא אהב את האנשים. כאשר עזב, הייתי בטוח שאשמע ממנו בתוך ימים ספורים. אלא שהימים הפכו לשבועות. ואז, פתאום, הוא התקשר ואמר: "בני, הזמנתי עבורך ועבור אשתך סוויטה במלון קלרידג' בלונדון לסוף השבוע הבא. האם תוכלו להצטרף אלינו?"

 

אמרתי לעצמי, אתה מתלוצץ! מי לא היה נענה להזמנה לבלות עם השרלפים סוף שבוע בלונדון? אז אני הבאתי את אשתי – והוא הביא את העורך דין שלו! ושם, בלונדון, הוא הסביר לי מה דרוש לחברת Savin – דור חדש של מכונות צילום - והוא רצה שאנחנו נפתח אותן. שם,  במקום ניהלנו משא ומתן על פרטי העסקה - וחזרנו הביתה. כעבור כמה שבועות הוא התקשר ואמר: "בני, החוזה מוכן - בוא לניו יורק לחתום". כמובן, נסעתי לשם מיד.

 

באתי למשרדו ושם מצאתי את פול ואת העורך דין שלו. "הנה החוזה", הוא אמר. "קרא אותו בבקשה ובוא נחתום". "כאן, עכשיו?"  שאלתי. "כן, קרא אותו ובוא נחתום". מיותר לומר שלא היה לי עורך דין משלי... התחלתי לעיין בחוזה, כאשר עיני שניהם נעוצות בי. כנראה שנהייתי לבן. "מה קרה?" פול שאל.  "פול, זה לא מה שסוכם בינינו. זה הרבה יותר טוב לצד שלנו מהתנאים שעליהם ניהלנו משא ומתן".

 

"כן בני, אני יודע. הצרה אתך שאתה לא יודע לנהל משא ומתן ואני צריך לעשות את זה בשביל שנינו!" במשפט זה הוא קנה את לבי - ואת נאמנותי - לכל ימי חיי. וכך הפכנו לחברים בלב ובנפש עד ליום מותו.

 

ובכן, מה השיעור שלמדתי מזה? למדתי שהעסקה הכי טובה אינה העסקה הנראית הכי טובה על פניה, אלא, העסקה שנותנת לצד השני להרגיש שהוא קיבל את העסקה הכי טובה. עקרון זה הפך לאבן היסוד של ערכי אינדיגו: תמיד תדאג לכך ש"הצד השני" יזכה בעסקה הכי טובה, בין אם "הצד השני" הוא לקוח, שותף, ספק, עובד, או, הייתי מוסיף, בן או בת זוג. אם יש מרכיב מפתח אחד להצלחה בחיים, אולי זה זה.

 

אבל זה לא הגורם היחיד להצלחה של אינדיגו. יש גורם נוסף: פטנטים.

 

כאשר אינדיגו החלה דרכה, לא התכוונו לפתח מכונת דפוס דיגיטלית - אלא את מכונת הצילום המהירה בעולם. האמנו שמכונת צילום המבוססת על דיו עשויה להיות מהירה יותר, איכותית יותר ובעלת עלות נמוכה יותר מכל המכונות המתחרות, המבוססות על אבקת טונר. אחרי שש שנים של מחקר, הגיעה פריצת הדרך: דיו אלקטרוני. אלא שמיד עם המצאתו, הייתה לנו התגלות: Hey, אם דיו הקסם הזה יכול להחליף את הטונר במכונות צילום, אולי הוא גם יכול להחליף את הדיו  במכונות דפוס - ולהפוך את דפוס האופסט לדיגיטלי!

 

בעשר השנים הבאות עבדנו על פיתוח מכונת הדפוס הדיגיטלי הראשונה בעולם. במשך כל הזמן הזה, אינדיגו נשארה חברה פרטית - ללא משקיעים חיצוניים, ללא  חברות הון סיכון, ללא הלוואות ממשלתיות, ללא מענקים או מימון ציבורי – וללא מוצרים! אז איך בכל זאת מימנו יותר משש עשרה שנים של מחקר ופיתוח?

 

פטנטים. פטנטים אדירים. אני אסביר.  באותם ימים ראשונים, כאשר יצאנו לדרך ופיתחנו את מכונת הצילום המהירה שלנו, ידענו שהדיו האלקטרוני יכול להביא לכך שמכונת הצילום תעבוד במהירות העולה על 100 דפים לדקה – פי 5 ממה שהיה קיים אז. אבל כדי לעשות זאת, נאלצנו לפתח גם את כל טכנולוגיות העזר שיתמכו בביצועים אלה- כגון הזנה מהירה של דפים וסריקה מהירה של מסמכים. על כל טכנולוגיות העזר האלה קיבלנו פטנטים חזקים.

 

עם הזמן, כאשר יצרני מכונות הצילום בעולם למדו לייצר מכונות צילום מהירות יותר ויותר, הם דרכו על הפטנטים שלנו. פטנטים הם כמו שדה מוקשים. כאשר אתה דורך על אחד מהם, אתה משלם מחיר. ובסופו  של דבר, כל יצרני מכונות הצילום בעולם נאלצו לקבל רישיונות מאינדיגו. בעצם, אם יש לכם מכונת צילום בבית או במשרד, מן הסתם, משהו בה היה מיוצר תחת רישיון מאינדיגו. זה הכניס לאינדיגו 200 מיליון דולר בתמלוגים – שמימנו שש עשרה שנות מחקר ופיתוח.

 

פטנטים הם בעלי עוצמה אדירה. פטנטים הם המונופול החוקי היחיד. חתיכת הניר הפשוט הזה, הפטנט, יכולה להפוך ממציא מחצר אחורית ב...סרי לנקה - או נס ציונה - לרב עוצמה כמו Google ,Apple או Microsoft.

 

כדי לקבל פטנטים טובים דרושים מדענים טובים. אבל כדי לקבל פטנטים אדירים, האם דרושים מדענים אדירים? בכלל לא. אתה פשוט צריך להיות הראשון שמזהה את הבעיה. אתה צריך להיות חלוץ בחזית התחום, הראשון שדורך על קרקע בתולה. אתם מבינים, פטנטים הם בסך הכול פתרון לבעיה. ואם אתה הראשון שמזהה את הבעיה, יש לך את הסיכוי הכי טוב להיות הראשון שמזהה גם את הפתרון. ואם הפתרון הוא ייחודי, אזי, פתרונות ייחודיים הם אלה שמניבים פטנטים אדירים.

 

העיקרון הוא שהראשון שמעז לפסוע על קרקע בתולה זוכה.  

 

אבל, אם זה סוד ההצלחה של אינדיגו, איך אפשר להסביר את ההצלחה הפנומנאלית של כל תעשיית ההיטק הישראלית? הרי למדינת ישראל כמעט אין אוצרות טבע. אין מרבצי מינרלים ואין נפט. אפילו מים אין לנו. אבל יש לנו משאב אחד יקר מכולם, ייחודי לישראל – ישראלים.

 

בעידן של קידום טכנולוגי מסחרר, עוצמתה הכלכלית של מדינה נקבעת, לא על פי מכרות הפחם ומפעלי הפלדה שלה, אלא על פי הטכנולוגיה שלה.

 

אני מאמין שבישראל נמצאת הקהילה הטכנולוגית היצירתית והחדשנית ביותר בעולם. נוכחתי לדעת שהמדען הישראלי, המהנדס הישראלי, היזם הישראלי, הם ייחודיים - והם "קלאסה" בפני עצמה.

 

בישראלי בוערת אש היצירתיות והדחף. נכון, גם אם אף אחד לא יכול להאשים את הישראלי בצניעות יתר, הרי שהוא כן מאד, נאמן ומחויב – שחקן נשמה, איש צוות אמיתי. נכון, הישראלי הוא שאפתן. ובכל זאת, איכשהו, נראה שהוא גם עובד למען מטרת-על בלתי מוגדרת. אני לא יודע איך להסביר את זה. יתכן שזו תמצית הציונות. אחרי הכול, מדינה זו הוקמה בידי אידיאליסטים שלא חשבו על עצמם. או, אולי זה קשור לעובדה שכל ילד שגדל כאן יודע שהוא יקדיש שלוש שנים מחייו בשירות המדינה - לא למען תועלת אישית ולא לשם רווח, אלא למען מטרה נעלה יותר ובלתי מוטלת בספק. למקום העבודה שלו, מעביר הישראלי את אותה נאמנות. התוצאה מדהימה בעוצמתה. זהו הקסם שעליו נבנתה אינדיגו - וכל תעשיית ההיטק הישראלית.

 

כיום, מעסיקה אינדיגו בישראל כ-2000 עובדים במישרין - ואלפים נוספים בעקיפין. עד כה הניבה החברה יצוא מישראל בסך מיליארדי דולרים. והיא ממשיכה לגדול בקצב מדהים. ואתם יודעים מה? אם המגמות של היום יימשכו, תהיה אינדיגו בתוך שלוש עד ארבע שנים, לחברת הדפוס הגדולה בעולם.

 

אינדיגו מייצאת מכונות מדהימות לארבע קצוות תבל. ועל כל אחת מהן כתוב:”Made in Israel”. בעבורי, החלום התגשם.

 

אז מה עושה יזם - שגדל עני, אבל היה לו הרבה מזל - לאחר שחלומותיו התגשמו? במקרה שלי, הוא מחפש דרך להחזיר לחברה - לחלוק את מזלו הטוב עם אחרים - ולעזור להם להגשים את החלומות שלהם. איך? בכמה דרכים. אחת מהן היא באמצעות קרן שרעיתי פטסי ואני הקמנו לפני שמונה שנים, "קרן לנדא לשוויון הזדמנויות באמצעות חינוך" המשקיעה בבני נוער ישראלים מוכשרים, שאני מכנה - "ברוכי יכולות, מעוטי יכולת" - ומאפשרת להם לרכוש השכלה גבוהה.

 

אמרתי "משקיעה", לא "תורמת". אני תעשיין - לא פילנטרופ. אני לא "תורם" אני משקיע. אבל איך מחליטים במה להשקיע? ובכן, בדיוק כמו בהשקעות בהיטק, השאלה איננה באיזו מידה התמיכה נחוצה, אלא מהו גודל ההזדמנות ומה יהיה ההחזר על ההשקעה.

 

כאשר משקיעים בחינוך לצעירים שלנו, ההחזר אינו נמדד בשקלים או בדולרים, אבל תאמינו לי, זוהי ההשקעה הכי טובה בעיר! סטודנטים אלה יהיו המנהיגים של מחר - במדעים ובטכנולוגיה, באקדמיה ובעסקים, בחינוך ובמשפטים – אתם תהיו מנהיגי ישראל.

 

ההשקעות שלנו מאפשרות נגישות להשכלה גבוהה לבני נוער ראויים, בני נוער מהפריפריה, עולים חדשים מרוסיה ומאתיופיה, ובני נוער מהמגזר הערבי. וכאן המקום לציין לשבח את אוניברסיטת תל-אביב לנוער, אשר חרטה על דגלה "לגלות את ההון האנושי של ישראל", ואת העומדת בראשה שירה שופטי, העושים בשקט בשקט עבודה נפלאה במתן הזדמנות שווה לתלמידי תיכון מצטיינים מכל שכבות האוכלוסיה יהודים וערבים, עולים חדשים ותלמידי תיכון מהפרפריה. ואנחנו גאים להיות שותפים זוטרים בעשייה זו.

 

פשוט מאד. מדינת ישראל חייבת לאפשר לא רק שוויון זכויות, אלא גם שוויון הזדמנויות - ויש הבדל תהומי בין השניים - לכל אזרחיה, עשירים ועניים, יהודים וערבים.

 

ורק כאשר זה יקרה, יהיו כל אזרחי מדינת ישראל חלק אינטגראלי ונאמן לחברה שלנו. ובלי זה, איזו מין מדינה תהיה לנו בכלל?

 

אני לא רוצה לתת לכם רושם מוטעה.  חיי אינם מוקדשים רק לחלומות של אחרים. אתם מבינים, יש לי עדיין כמה חלומות משלי. ויש לי מעבדה שבה אני מנסה להגשים אותם. כך החלה אינדיגו, כמעבדה שלי. אבל הפעם זה שונה. ראשית, משום שאין לי הפעם עוד שלושים שנה לעשות זאת. שנית, משום שיש לי הפעם אפשרות לקחת סיכונים עצומים - ואפילו לנסות לעשות את הבלתי אפשרי. אבל משום שזה סודי ביותר, איני יכול לספר לכם מה בדיוק אנחנו עושים ... טוב נו, אם תבטיחו לשמור סוד, מדובר בננוטכנולוגיה למטרות אנרגיה חלופית. אופס, נפלט לי...אבל הבטחתם: אנא, שמרו את הסוד.

 

וכעת, אגלה לכם את הסוד האחרון - השיעור הכי חשוב שלמדתי בחיי. עם כל התובנות שרכשתי במשך השנים, את הדבר היקר מכולם למדתי דווקא מאבי כשהייתי נער. ועכשיו אני אחלוק אוצר זה אתכם. הוא אמר לי: "בן, תזכור תמיד: אתה ייחודי, בדיוק כמו כל אחד אחר".

 

וכך, אני אומר לכל אחת ואחד מכם, העומדים לקבל תעודות היום: אתם ייחודיים. אתם הכי טובים ונפלה בידיכם זכות מיוחדת.

 

אבל גם כאשר הקריירות שלכם יובילו אתכם עד לכוכבים, זאת זכרו: ההצלחה האמיתית בחיים אינה נמדדת בתעודות, בתארים או בתפקידים, לא בתהילה ולא בעושר. היא נמדדת על פי קריטריון אחד: האם החיים שלכם עשו הבדל. האם עשיתם את העולם שלנו, את המדינה שלנו, למקום שטוב יותר. לא רק לחברה מתקדמת יותר, לא רק לחברה משגשגת יותר, אלא לחברה צודקת יותר, הוגנת יותר. לחברה סובלנית יותר. לחברה של צדק חברתי ושל שוויון הזדמנויות לכל. חברה שבה בני המזל, כמוכם, עוזרים לאחרים להגשים את חלומותיהם.

 

לסיום, תלמידות ותלמידים יקרים, אני מברך אתכם על קבלת התעודות, ומאחל לכל אחת ואחד מכם שכל חלומותיכם יתגשמו. תודה. "

פרופ' אילן המל

נאום בטקס סיום אוניברסיטת תל-אביב לנוער.  חורף 2010

 

"נכבדי,

 

לפני 45 שנה בקייץ 1965 הייתי נער צעיר בן 15 בשערי מכון וייצמן. כולם היו משוכנעים שאצטרף לקבוצת המתמטיקה בנוער שוחר מדע שהרי למדתי כבר חלק מקורסי המבואות במתמטיקה כתלמיד שלא מהמניין בטכניון בעידוד של המורה ד"ר פייגלוביץ. במכון ראיין אותי ד"ר עמוס כרמל והודיע לי אתה מצטרף לקבוצת הכימיה. זו הייתה נקודת המפנה שלי בחלומות באשר לעתידי. לאחר חודש חזרתי הבייתה ואמרתי להורי אני הולך ללמוד כימיה ולא מתמטיקה. הסיבה לכך הייתה פשוטה המורה שחנך את הקבוצה שלי היה פרופ' אהרון קציר. מספר שנים לאחר מכן הוא היה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חתן פרס ישראל ואין ספקות מבכירי המדענים של ישראל. לכן אני רואה פה באולם היום הרבה ילדים כמוני לפני 45 שנה עם עתיד מעניין.

 

טרם אמשיך בדברי חייב אני גם לאמר, שאינני מתכוון לדבר אליכם כאיש מדעי הרפואה שינק את הידע הבסיס מלימודי מדעי הטבע. אני כאן כאזרח המדינה החושב שהחינוך ולא הביטחון הוא העדיפות הראשונה של כל מדינה בעולם ובמיוחד של מדינת ישראל. ללא חינוך אין ביטחון.  אני גם חייב בהתוודעות קטנה. אני מרגיש חלק מנוער שוחר מדע באוניברסיטת תל-אביב עוד משנת 1984 – השנה בה התחלתי את הקריירה שלי בתור איש סגל באוניברסיטה. זאת אני עושה מאחר ואני משוכנע שלא ניתן להפריד בין חיים אקדמאיים מלאים ומעורבות בקהילה. אנו, בנוער שוחר מדע בטוחים ומשוכנעים ששוויון מהותי ולא רק פורמאלי הוא המפתח לחברה בריאה. כלומר, אנו רואים את שוויון ההזדמנויות והנגישות להשכלה גבוהה ככלי מרכזי בצמצום פערים חברתיים וביציאה ממעגל העוני והמצוקה הכלכלית. התוכנית שאתם מצטרפים אליה היום היא לדעתי אחת ממעיינות הכח של יזמות קהילתית באוניברסיטת תל-אביב. שהרי פרוייקט כזה, מראה מחוייבות לחיזוק החוליות מהחשובות בחברה הישראלית ובה בעת שאיפה לעזור לפרט הבא מרקע כלכלי-חברתי מורכב לממש את יכולתו האמיתית.

 

אני זוכר שבפעם הראשונה ששמעתי על פרוייקט קסום זה מפרופ' ינקלביץ ומהגברת שירה שופטי חשבתי תחילה שמפריטים את האוניברסיטה אולם מהר מאוד למדתי על טעותי ונתתי את הסכמתי להצטרף לוועדה האקדמית של תוכנית זו. היום אני גם יודע שזה השער האמיתי לידע בסיסי לקבוצה נבחרת של אנשים – כן אתם נבחרתם אחד אחד מתוך מאות רבות של מועמדים. מבחינתי אתם הפרחים שתפיצו את זרעי הדחף לרכוש ידע בסביבה שלכם.

 

יש לי נקודה אחת ממוקדת להדגיש. אתם לא נכנסים עכשיו למסלול תחרות של מסטר שף בלימודי מדע או לתחרות כוכב נולד. לימוד המדע על כל הגוונים שלו הוא תרבות ואורח חיים. אנו בוחרים נציגים מועטים שיבואו להינות מהיכל התרבות של הלימודים. אני מצפה שכל אחד מבינכם שלא יתקבל שירגיש שההצלחה היא עצם המועמדות. אני תמיד אומר שאנו בוחרים מספר בודד של פרחים נבחרים אבל אסור לנו לשכוח שזר ענק ויפיפה יחזור לביתו. אנא המשיכו להצליח ולהיות המצויינים בקהילה שלכם. אני בטוח שכל אחד מכם הוא הצלחה אמיתית.

 

מטרת התוכנית היא להנגיש את הלימודים והאוניברסיטה לדור הצעיר בתיכונים שהוכיח את עצמו. אני יודע שלכל אחד ואחת מבינכם, מועמדי התוכנית, יש תמהיל סיבות מדוע לא זכו לנגישות מלאה לסביבה אוניברסיטאית בעבר. התוכנית החינוכית של האוניברסיטה מוצאת את האיזון שבין החינוך לערכים חברתיים לבין פיתוח הפרט ולבין ההתאמה לחברה, המתפתחת בקצב מהיר ודורשת הישגיות ומצוינות. הפרוייקט לו תחשפו כאן יקפיץ אותכם כיתה – פעם ראשונה שתחשפו לידע אקדמי באוניברסיטה. זה יהיה מבחינתי ההישג האמיתי.

 

בהצלחה. "

 

אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
Developed by
UI/UX Basch_Interactive